החלטה בתיק רת"ק 33401-06-13

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות מיום 27/05/13 (כב' השופטת זהבה קאודרס בנר), אשר חייב אותו בתשלום הוצאות בסך של 800 ש"ח, לאחר שנדחתה תביעתו.

בפניי מונחת בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין, קרי, לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שהמבקש חויב בו.

ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק הדין עליו הוגש ערעור ונדרש טעם מיוחד, כדי שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין ליהנות מפירות זכייתו (תקנה 566 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ראו: בש"א 2966/96, אלי עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1), 668:

"לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב".

בהחלטה, לגבי עיכוב ביצוע, יביא בית המשפט בחשבון את סיכויי ההצלחה בערעור וכן אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין בוצע, האם יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו. ראו לעניין זה: ע"א 2841/07, מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (פרסום נבו), 25/08/08 (להלן: " פסק דין מינהל מקרקעי ישראל"):

"הכרעה בשאלת עיכוב ביצועו של פסק דין מורכבת מאיזון ושיקלול בין שני גורמים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו, למשל, ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית ([פורסם בנבו], החלטה מיום 25.9.06); רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ ([פורסם בנבו], 21.1.07), פיסקה 9)".

עוד אציין, כי סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים, התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה.

ראו: עע"מ 9177/01, אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נו(2), 163:

"בשלב הראשון שוקל בית-המשפט את סיכויי הערעור. אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק-הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל, או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי-הדין אם יעוכב הביצוע. אולם אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע".

וראו גם: ע"א 4079/02, חלואני אורה נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (פרסום נבו), 30/07/02.

הכלל הוא, כי פסק לתשלום כסף איננו מסווג בגדר עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב ביצוע. ראו דברי כב' השופט ג'ובראן, בע"א 4444/10, חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי נסים עדי (פרסום נבו), 21/06/10:

"הכלל הרחב קובע, כי 'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים'. כך קובעת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. משמע, אין די בהגשת ערעור או בהכרזה על כוונה להגיש ערעור על-מנת לעכב את ביצוע ההחלטה. כך למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403)".

וכן ראו פסק דין מינהל מקרקעי ישראל, שם חזר כב' השופט גרוניס על ההלכה, לפיה:

"ההחלטות שעיכוב ביצוען מבוקש משיתות חיוב כספי. בפסיקה נקבע כי החלטות ופסקי דין מסוג זה יעוכבו לעתים חריגות בלבד (למשל, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור ([פורסם בנבו], החלטה מיום 30.1.02))".

עיקרון זה חל ביתר שאת, כשמדובר בתשלום הוצאות משפט. ראו: ע"א 9296/03, עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה, פ"ד נח(2), 301:

"יודגש כי כאשר מדובר בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק-הדין (בש"א 5/88 גורן נ' מחסני ערובה כלליים בע"מ [4]; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [5], בעמ' 174; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה [6], בעמ' 406-405; ע"א 6197/00ב פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי בנצרת אהרון אמינוף [7]; ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור [8]), ועל אחת כמה וכמה כאשר החיוב הפסוק הוא בגין הוצאות משפט (עע"מ 790/02 קריספיל נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית גת [9]; ע"א 9304/02 Jet Aviation Components & Aircraft International, Inc. נ' Offshore Aviation Holdings, Ltd. [10]; ע"א 955/03 ארביב נ' שאולי [11])".

תביעת המבקש בבית משפט לתביעות קטנות הוגשה כתביעה כספית לקבלת תשלום, בגין תיקון עגלת טרקטור, השייכת למשיב ואשר לטענת המבקש, סוכם בין הצדדים בעל פה, כי ישולם למבקש סך של 1,500 ש"ח בגין התיקון, כאשר סך ראשון של 300 ש"ח שולם ואילו היתרה בסך של 1,200 ש"ח לא שולמה, לטענת המבקש.

בית משפט קמא דחה את תביעת המבקש, משציין כי זו לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש, לאחר שהמבקש לא הביא עדים לתמיכה בטענותיו וגרסתו, ולעניין מועד הגשת תביעת המבקש, באם קדמה להגשת תביעת המשיב, אם לאו, סבר בית משפט קמא, כי גרסתו של המבקש לא נכונה.

הטענות בבקשת רשות הערעור הן בעיקרן עובדתיות, מעבר לעובדה, כי נראה לכאורה שבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקש הוגשה באיחור, יש בכך כדי להשליך לכאורה על סיכויי הבקשה. בנוסף, התערבות ערכאת ערעור בבקשות רשות ערעור על פסקי דין של תביעות קטנות נעשית במשורה, וגם בכך יש כדי להשליך על סיכויי הערעור. בית המשפט לתביעות קטנות מטבעו הינו ערכאה לסיום סכסוכים באופן מהיר, ולכן התערבות ערכאת הערעור הינה רק במקרים עקרוניים. וראו: בר"ע (ירושלים) 244/90, פנחס יאיר נ' שחר פרנקל (פרסום נבו), 31/12/90; בר"ע (ירושלים) 567/03, טננהאוז רעיה נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (פרסום נבו), 09/12/03; רע"א 3006/05, פריפר טבעי בע"מ נ' יוחנן ראובני (פרסום נבו), 12/07/05; בר"ע (ירושלים) 375/08, ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (פרסום נבו), 03/04/08.